שינקין 65

הבניין מוגדר בתכנית השימור של תל אביב כ’בניין לשימור בהגבלות מחמירות’.
הוא נרכש ע”י בנייני העיר הלבנה, במטרה לבצע בו עבודות שימור ולהחזירו ליעודו המקורי כבניין דירות ייחודי במקום מרכזי בעיר. בנייני העיר הלבנה קיבלה היתר בנייה לביצוע עבודות השימור ותוספת בנייה חלקית על גג הבניין.

סטטוס

מאוכלס, עבודות השימור הסתיימו בתחילת שנת 2009.

אדריכל שימור

אמנון בר אור אדריכלים

אדריכל פנים (שטחים משותפים)

גדי הלפרין

מעבר למפהחזרה לתמונות

סיפורו של בניין

הבניין בפינת הרחובות שינקין והגלבוע הוא אחד מהחשובים מבחינה אדריכלית שנבנו בסגנון הבינלאומי בת”א. בבניין 3 קומות והוא בנוי על קומת עמודים מפולשת. הגישה המקובלת בסגנון הבנייה הבינלאומי, לפיה אין דקורציה לשמה אלא רק שימוש באלמנטים תפקודיים, מקבלת בו טוויסט ייחודי בדמות אחד מסימני הזיהוי הבולטים של הבניין – זרבוביות מים מברזל.
הבניין נבנה בשנת 1936 כבניין מגורים ובמהלך השנים הוסבו חלק מהדירות למשרדים. על פי רישומים במסמכי הבנייה ההיסטוריים תוכנן הבניין ע”י אדריכלים מהנדסים קרנובסקי את מרקוספלד
מדובר כאמור באחד מהבניינים החשובים מבחינה אדריכלית, שנבנו בסגנון הבינלאומי בת”א. חשיבותו נובעת ממורכבותו, איכותו, ההקפדה בה נבנה ומהיותו דוגמא מובהקת לערכי הסגנון הבינלאומי, שכה רבים מבנייני העיר משנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים נבנו בו.
למרות שבסגנון זה לא היתה מקובלת בנייה על עמודים, ברבים מהבניינים שנבנו באותה תקופה, כמו גם בבית רובינסקי, חלק מקומת הקרקע הינו חלל עמודים פתוח שנועד להרחיב את חלל הרחוב, ליצור אזור מוצל בבניין ולאפשר זרימת אויר בתחתיתו.
הבניין מורכב משלושה גושים המחוברים ביניהם ע”י מדרגות, כאשר הבדלי הגובה בין הגושים מדגישים את החלוקה לאגפים. החלוקה לגושים יוצרת חצרות פנימיות כשלכל אחת אופי שונה. לבניין גם מרתף חלקי בעל חלונות הפונים לחצרות אנגליות.
ניכרת הבחנה בין חזיתות “ייצוגיות” הפונות לרחובות לבין חזיתות “אחוריות”: החזיתות לרחובות כוללות מרפסות ומחופות בטיח “קרצפוץ” ואילו האחוריות מחופות טיח שפריץ. לכל הדירות מרפסות הפונות לרחובות ומרפסות שירות הפונות לחזיתות האחוריות. המרפסות בבניין מקורות, תחומות בקירות צדדיים ומהוות למעשה תוספת חדר פתוח לדירות.

האדריכל

אי בהירות קיימת בנוגע לזהות המתכנן. כל המסמכים המצויים בארכיון העירייה מצביעים על כך שמדובר בצמד קרנובסקי ומרקוספלד, אבל בספרות המתייחסת לבניין וכן עפ”י עדויות אדריכלים אחרים שפעלו בת”א באותן שנים, מיוחס הבניין לאדריכל לוציאן קורנגולד.
בעוד על המתכננים קרנובסקי ומרקוספלד לא נמצא מידע נוסף, האדריכל לוציאן קורנגולד היה דמות ידועה בעולם האדריכלות בזכות עבודותיו בברזיל שזכו לשם בינלאומי. קורנגולד נולד בוורשה ב-1897 וסיים את לימודיו בפוליטכניון בשנת 1922. בין השנים 1934-1936, שהה בת”א ותכנן בה מספר בניינים. סביב זהות אותם מבנים ומספרם שורר מסתורין מסוים, שכן, קורנגולד לא חתם מעולם על התכניות. מעריכים כי תכנן את הבניינים בשנקין 65, בלפור 24-26 ומלצ’ט 11. בסוף שנות השלושים חזר לוורשה ובשנות הארבעים עבר לסאו-פאולו והיה לאחד האדריכלים הידועים בברזיל שם נפטר ב- 1972.